אני אמא, לא מושלמת.

בדיוק כמוך, הבית שלי חווה את כל קשת הרגשות האפשרית, על בסיס יומיומי כמעט. אנחנו נעים ביחד על כביש מהיר של אתגרים, התמודדויות, אהבה, שמחה, צחוק, בכי, אופטימיות ודאגה. בהורות יש הכל מהכל, וככה היא אמורה להיות, כי הילדים שלנו זקוקים למודלינג חי ונושם של החיים עצמם בבית. 

לפעמים אנחנו מרגישות שהלכנו לאיבוד. שאנחנו מסתובבות ביער ענק, בלופים אינסופיים, חוזרות שוב ושוב לאותה נקודה מבלי אפשרות לצאת משם. זה יכול לקרות מול כל הילדים שלנו ולעיתים קרובות זה יקרה לנו מול ילד אחד, או ילדה ספציפיים, שהאתגר מולם כבר מוציא אותנו מאיזון. 

הרבה פעמים התחושה שתלווה אותנו, זה שאין לנו מושג איך בדיוק הגענו למצב הזה. אולי פעם זה לא היה ככה, אולי זה נכח בצורה כזו או אחרת אבל עכשיו זה רק הולך ומחמיר. 

את מרגישה שפעם היה לכם כיף בבית, שאת בנאדם כייפי, קליל, אופטימי ושמח, בעבודה, במערכות היחסים האחרות שלך, ואיכשהו מול אחד הילדים שלך, זה פשוט לא מצליח לבוא לידי ביטוי. 

והבית הזה שחלמת עליו, שראית בעיני רוחך איך כל החלומות והערכים שלך כאמא מתגשמים בו, הפך פתאום לסוג של זירת קרב, ואת מוצאת את עצמך נערכת לכל דינאמיקה מול הילד שלך, כאילו את מתכוננת למאבק. 

ומי כמוך יודעת, כמה כוחות זה שואב ממך, כמה אנרגיה ומשאבים. כמה זה לא תמיד נשאר רק בינך לבינו, אלא זולג ומשפיע על כל האווירה בבית, על הזוגיות שלך, ועל האחים והאחיות, וצובע את הכל בצבעים אפורים יותר. 

אני כאן להגיד לך, שזה ממש לא צריך להישאר ככה. שהעיקרון שמלווה אותי מהניסיון האישי שלי כאמא, ובליווי שאני נותנת לעשרות הורים אחרים, הוא שתמיד, אבל תמיד, אפשר אחרת.  

והמציאות האחרת שלך – מתחילה כאן!